חידון חי מול אולם מלא: מה 1 vs 100 לימד אותנו
1 vs 100 הוא חידון חי לאירועים: אדם אחד על הבמה מול כל האולם, וכולם עונים על אותה שאלה בטלפון מול אותו שעון. בפעם הראשונה שהוא רץ באירוע פקולטה אמיתי, סגן הדיקן שיחק מול הסטודנטים, ורוב האולם מצא את עצמו צופה במקום לשחק. הנה למה, ואיך מריצים חידון כזה נכון.
איך זה עובד
המנחה יוצר משחק ומקבל קוד בן שש ספרות. המשחק עולה למסך הגדול במצב הצגה. השחקנים פותחים את האתר בטלפון, לוחצים Play, ומצטרפים עם הקוד. אף אחד לא צריך להתחבר. זה חינם ומחזיק עד 1,000 שחקנים במשחק אחד.
מה השתבש בפעם הראשונה
במשחק יש סבבי הדחה: עונים לא נכון ויוצאים. לכן שחקן שהצטרף אחרי ההתחלה הפך לצופה, כדי שאף אחד לא ייכנס לסבב הדחה באמצע.
בבדיקות הכלל הזה אף פעם לא מופעל, כי כולם כבר בלובי כשלוחצים התחל. אולם הרצאות זה סיפור אחר. אנשים עוד נכנסים, מחפשים את קוד ה־QR ומקלידים שם כשהמנחה מחליט שהאולם נראה מלא. המנחה לחץ התחל כשבפנים היו בערך 45 איש. כל מי שסיים להצטרף שנייה אחר כך צפה במשחק כולו.
המשכנו את האירוע והעברנו ידנית את מי שנתקע לסבב הבא. הכלל שונה ונפרס תוך כדי האירוע: מי שמגיע מאוחר מצטרף עכשיו כשחקן מלא בסבב שבו אי אפשר להיות מודח, ובסבב הדחה הוא נכנס בחיים בשאלה הבאה. מי שכבר נתקע כצופה הוחזר למשחק אוטומטית.
שני השחקנים שהודחו
שני שחקנים הודחו בלי שהיו צריכים להיות מודחים. זה לא היה השרת. שניהם עברו מהלשונית באמצע המשחק, וכשחזרו הטלפון רענן את הדף, ובסבב הדחה זה עלה להם במקום.
טלפונים משהים לשוניות שלא מוצגות ומרעננים אותן כשהם צריכים את הזיכרון. אף אחד באולם הרצאות לא מחזיק לשונית אחת פתוחה שעה.
אם אתם מריצים חידון באירוע
תעלו את הקוד ואת קוד ה־QR למסך מוקדם ותשאירו אותם. תחכו שהאולם יתמלא לפני שאתם לוחצים התחל, יותר ממה שנראה נחוץ. תגידו לשחקנים פעם אחת, בקול, להישאר בלשונית בסבבי הדחה. ותשאירו אדם אחד שכל התפקיד שלו הוא לשים לב אם מישהו נתקע.